חמוס

הסטוריה:

 

החמוס (Mustela putorius furo) הוא סוג של טורף קטן  הנכלל במשפחת הסמוריים. הוא הצורה המבויתת של הבואש כבר יותר מ 2000 שנה. בעבר השתמשו בפרוותו בתעשיית הפרוות.

 

כמו כן, החקלאים נעזרו בו כ”שומר” על גידוליהם מפני מכרסמים קטנים שמהווים מזון עבורו, ואילו הציידים ניצלו את יכולותיו המרשימות להיכנס למחילותיהם של המכרסמים ובכך להבריחם ישירות לידיהם.

 

החמוס הינו חיה סקרנית, משעשעת וחברותית. בארה”ב נחשבת לחיית המחמד השלישית בנפיצותה וגם בארצנו אט אט מתחילים להבחין יותר בנוכחותו בבתים.

 

קצת ביולוגיה:

 

תוחלת חיים – החמוס חי בממוצע 5-8 שנים, וביכולתו להגיע עד גיל 11.

 

מורפולוגיה – בעל גוף מאורך וגמיש, (יכול לקפל את עמוד השדרת עד 180 מעלות!!) הזכרים יותר גדולים מהנקבות, אורכם הממוצע נע סביב  44-56 ס”מ.

 

משקל – משקלה של נקבה בוגרת נע בין 0.5-1.2 ק”ג, משקלו של הזכר הבוגר הינו 1.2-2.8 ק”ג, משמע כפול ממשקלה של הנקבה.

 

לאורך עונות השנה ניתן להבחין בשינוי משמעותי במשקלו של החמוס. השינוי נובע מתוספת של רקמת שומן המגנה עליו בחודשי החורף הקרים ויכול להגיע עד לתוספת של 40% ממשקלו. הבדל זה בולט יותר בפרטים לא מסורסים.

 

צבע ואופי הפרווה – קיימים  30 גוונים שונים- אפור, לבקן , פסטלי , “פנדה”, “מסכה” ועוד. פעמיים בשנה מחליפים את פרוותם מפרווה חורפית, צפופה וארוכה לקיצית, קצרה ודוקרנית.

 

מערכת העיכול – מאחר והחמוסים הם אוכלי בשר, שיניהם חדות ומפותחות בהתאם.

 

יחסית לחתול וכלב, החמוס מגיב בצורה קשה יותר לתזונה לא נכונה אשר לאורך זמן תוביל להתפתחות בעיות בריאות כרוניות.

 

ריח- הפרשות בעלות ריח חשובות מאד לתקשורת בין החמוסים. לחמוס בלוטות ריח באזור פי הטבעת בהן הוא משתמש לצורך סימון הטריטוריה שלו, להזדווגות ובעת סכנה ופחד.עיקר מקור הריח של החמוס נובע מהפרשות של זקיקי השערות, הפרשות אלו תלויות בכמות ההורמונים בגוף.

 

על מנת ל”הפטר” מהריחות הלא נעימים מומלץ לעקר או לסרס, ניתוח זה התברר כיעיל יותר מאשר ניתוח להסרת הבלוטות האנליות.

 

מערכת הרבייה – החמוסים מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל 4-6 חודשים. נקבות החמוס מתייחמות פעמיים בשנה. במידה ואין כוונה לעבר אותן מומלץ מאד לעקר את הנקבות עוד לפני הייחום הראשון.  במידה והנקבה לא התעברה במהלך הייחום, יימשך הייחום תקופה ארוכה יותר מהרגיל ובעקבות כך יכולה להתפתח הרעלת אסטרוגן ואנמיה מאובדן דם.

 

הטיפול השוטף בחמוס:

 

החמוס מתרגל בקלות לחיים בדירה, אך חשוב לספק לו את התנאים המתאימים:

 

ראשית כלוב גדול, ובמקביל שחרור למשך כמה שעות להסתובבות חופשית בחדר בהשגחת הבעלים!! החמוס הינו חיה סקרנית, נוהג להסתתר בכוכים לא נגישים ובאכילת גופים זרים למיניהם…

 

בתוך הכלוב חשוב למקם מים טריים ומזון, רצוי תלויים ומחוזקים לדפנות הכלוב על מנת למנוע את התפזרותם. מבחינת מזון, נתנת עדיפות לכופתיות קשות לעומת מזון רך, על מנת לשמור על הגיינת השיניים ולהמנע מאפיזודות של צואה רכה.

 

החמוס ישן ברוב שעות היום ולכן חשוב לספק לו בתוך הכלוב “חדר שינה” חשוך או ערסל ו”שמיכות”  בהם החמוס יכול להתעטף ,להסתתר ולהתפנק בזמן מנוחתו.

 

 

החמוס  הוא חיה נקייה מאד לכן צריך לספק לו בתחתית הכלוב, בדומה לחתול, ארגז פלסטיק ובו חול חתולים בו יוכל לעשות את צרכיו. חשוב לנקות את הארגז פעם ביום אחרת החמוס “יאלץ” לעשות את צרכיו מחוץ לארגז, במקום נקי יותר..

 

בגין אופיו השובב, חשוב לספק לחמוס צעצועים בהם יוכל להשתעשע, אך עם זאת יש להמנע מצעצועים קטנים, שיכולים להבלע על ידו או צעצועי פלסטיק אשר יכולים להיות מפורקים על ידו לחתיכות קטנות (ואז להבלע..).

 

לתשומת לב, נפוצים המקרים בהם גופים זרים נתקעים לאורך מערכת העיכול של החמוס ומעמידים את חייו בסכנה, במקרים אלה חובה לנתח את החיה ולהוציא את הגוף הזר במהירות האפשרית וזאת על מנת למנוע פגיעה חמורה במערכת העיכול!!

 

יש לקצוץ את ציפורני החמוס אחת לשבועיים עד חודש, בהתאם לקצב גדילתם. בטבע הציפורניים משמשות כהגנה, החמוס המבוית אינו צריך להתגונן וציפורניו הארוכות יכולות לגרום לנזקים לו ולסביבה.

 

בדומה לכל בעלי הפרווה יש להשתמש בתכשירים מיוחדים על מנת להגן על החמוס מפני טפילים חיצוניים, כגון פרעושים וקרציות גם במידה ואינו יוצא מהבית, טפילים אלו יכולים להכנס אלינו הביתה ע”י חיות נוספות שנמצאות בבית או להדבק אלינו מחוץ לבית, ובהגיענו הביתה לעבור לחמוס.

 

נפוצים גם אקריות האזניים- לחמוס בד”כ יש הפרשות בחלל האוזן ולכן רצוי לנקותן פעם בחודש. עם זאת, במידה ויש כמות הפרשות גדולה מהרגיל או כהה מהרגיל יש להתייעץ עם וטרינר לגבי מתן טיפול מתאים.

 

חשוב לחסן את החמוס פעם בשנה כנגד כלבלבת וכלבת ע”י וטרינר. בקורת שנתית זו מגנה עליו מפני מחלות מדבקות ומאפשרת לוטרינר לערוך בדיקה פיזיקאלית מלאה על מנת לאתר בעיות בריאותיות שונות אשר לא תמיד הבעלים מודעים לקיומם.

 

לסיכום:

 

החמוס הינו חיית מחמד נהדרת, חברותית, מתקשרת ומאד משעשעת!! מוסיפה הרבה שמחת חיים ועניין. עצם היותה עצמאית בעשיית צרכיה היא משחררת אותנו הבעלים מ”טיולי צרכים” בחוץ.

 

אבל, היא זקוקה להרבה תשומת לב, חום ואהבה ובתמורה,בשמחה תדע להחזיר לנו והרבה!!

 

 

 

ד”ר יובל סמואל מרכזים לרפואה וטרינרית. וטרינר כפר סבא, וטרינר תל אביב, וטרינר כפר שמריהו.