לימפומה בכלבים

לימפומה בכלבים או לימפוסרקומה פוגעת בעיקר בכלבים בגילאי הביניים. לימפומה היא למעשה גידול ממאיר, ריבוי לא נורמאלי של תאים השייכים למערכת הלימפה ונקראים לימפוציטים. מערכת הלימפה בנויה מרשת של כלי לימפה ובלוטות/ קשרי לימפה אשר מהווים חלק מרכזי ממערכת החיסון. הגידול יכול להופיע בקשרי הלימפה, בטחול, בכבד ובאיברים נוספים.

המשמעות של גידול היא בעצם פגיעה במערכת החלוקה של התא כך שהוא מתחלק שוב ושוב ללא בקרה ומייצר תאים חדשים רבים במספר, אשר דומים פחות ופחות לתא המקורי. האיבר המקורי נהרס והתאים הסרטניים משתלטים על המבנה ולעיתים אף חודרים לאיברים שכנים.

כאשר מתרחש גידול או “סרטן” של לימפוציטים בקשר הלימפה הוא מתנפח ומתקשה. לימפוציטים ממאירים נעים במערכת הלימפה לקשרים שכנים ומוביל לכך שכל קשרי הלימפה מוגדלים. לבסוף  נגרמת פגיעה במח העצם (המקום בו נוצרים תאי הדם האדומים והלבנים) ומערכת החיסון נהרסת בשילוב עם אנמיה (מחסור בתאי דם אדומים).

בכלבים מקובל לחשוב שהגידול נגרם ממספר גורמים ולאו דווקא מגורם יחיד. במקרה זה לגנטיקה יש השפעה וישנם גזעים בעלי נטייה גבוהה יותר לחלות כגון בוקסר, באסט, רוטווילר, קוקר ספניאל, בולדוג אנגלי וגולדן רטריבר.

בחלק גדול מהמקרים הכלב יגיע לבדיקה אצל הווטרינר בעקבות הגדלה של בלוטות הלימפה שהתגלו ע”י הבעלים, כאשר המקום השכיח ביותר הוא מתחת ללסת התחתונה. במרבית המקרים הכלב מרגיש טוב וחיוני אבל יתכנו סימנים נוספים בהתאם למיקום הגידול. גידול בבית החזה יכול לגרום לקשיי נשימה, גידולים במערכת העיכול יכולים לגרום להקאות, שלשולים וירידה במשקל וגידולי עור יכולים להתכייב ולדמם.

אבחון הלימפומה בכלבים מתחיל בבדיקה פיזיקלית מקיפה, בדיקות דם מלאות (ספירה וכימיה) לקבלת מידע על מצבו הכללי של הכלב ועל השפעת הגידול עליו, בדיקת שתן, FNA (fine needle aspiration)- לקיחת אספירציה באמצעות מחט מבלוטה נגועה ולעיתים צריך ביופסיה לאבחון סופי ולדירוג הסרטן.

דרגה 1: מעורבות של קשר לימפה אחד בלבד

דרגה 2:  מעורבות של כמה קשרי לימפה באזור מסוים

דרגה 3: כל קשרי הלימפה מעורבים

דרגה 4: כל קשרי הלימפה מעורבים ובנוסף אליהם גם הטחול והכבד

דרגה 5: מעורבות של מח העצם

ללא טיפול לימפומה היא מחלה אגרסיבית ביותר וכלבים אלו חיים בממוצע 4-6 שבועות מרגע האבחון.

לימפומה מגיבה היטב לכימותרפיה, הטיפול הכימותרפי הוא משולב באמצעות טיפול לווריד ותרופות דרך הפה, לרוב יעשה שימוש ביותר מתרופה אחת כאשר כל תרופה פועלת על תאי הסרטן בדרך שונה. החומרים הנפוצים הם ויניקריסטין, דוקסורוביצין, אל-אספרגינז, ציקלופוספמיד ופרדניזון.

עם טיפול כימותרפי ממוצע תוחלת החיים נע בין 9 חודשים לשנה, כאשר  20% חיים גם יותר משנה.

הטיפול הכימותרפי גורם לנסיגה (רמיסיה) של הסרטן, אך אינו מרפא אותו. רובם הגדול של הכלבים מגיעים לנסיגה באמצעות הטיפול ובשלב זה קשרי הלימפה חוזרים לגודלם התקין.

כאשר מתחילים בטיפול כימותרפי בשלב מוקדם, בשלב שבו הכלב לא מציג סימנים קליניים, הנסיגה לרוב מהירה יותר לתקופה ארוכה יותר ולכן לא מומלץ לחכות עם טיפול כימותרפי.

בהשוואה לכימותרפיה באנשים מינוני התרופות נמוכים יותר ותופעות הלוואי בהתאם נמוכות גם הן. איכות החיים של הכלב המטופל לא נפגעת במהלך הטיפול, רוב המטופלים אינם סובלים מהטיפול בזמן רמיסיה והטיפול מאפשר להם להמשיך את חייהם בדיוק כמו לפני המחלה. מטרת הטיפול היא להאריך את חיי הכלב כל עוד ניתן לשמור על איכות חיים טובה עבורו.