סוכרת בחתולים

סוכר הינו מקור האנרגיה לכל התאים בגוף. הסוכר הינו מולקולת פירוק של פחמימה שמגיעה לזרם הדם (ממערכת העיכול ו/ מהכבד כחלק ממגוון תפקידיו), ומוכנסת לתא לצורך ניצול כמקור אנרגיה, הודות למולקולת חלבון הנקראת אינסולין שמיוצרת ומופרשת מהלבלב.

הפרשת האינסולין מהלבלב נעשית כחלק ממנגנון שמירת רמות גלוקוז יציבות בדם.

ישנם 2 מופעים של מחלת הסוכרת, האחת בה יש בעיה בהפרשת האינסולין מהלבלב דבר היוצר חוסר באינסולין (TYPE 1), והשנייה ע”ר של עמידות לפעילותה (TYPE 2).

כתוצאה ממופעים אלו נוצר מצב בו רמות הסוכר בדם גבוהות מחד ומאידך התאים לא מקבלים סוכר. בשלב מסוים מעל רמות סוכר מסוימות ישנה הפרשה של הסוכר בשתן כשהדבר גורם למשיכת נוזל בשתן (משמע שתן רב בנפחו) ונראה כי החתול מתחיל לתת כמות רבה של שתן ולכן הוא גם ישתה יותר מהרגיל בנסיון לשמור על מאזן הנוזלים בגוף. (בשלב הראשון של המחלה). בנוסף, משום שהתאים אינם מקבלים סוכר, הגוף מקבל סיגנל לכך שהוא נמצא במצב של חוסר באנרגיה ולכן נראה גם עלייה בתאבון,החתול יראה מורעב אך משום שלמרות העלייה בתאבון אין התאים בגוף מקבלים אנרגיה הגוף ינסה לפצות על הרעב התאי ע”י פרוק של שומנים ומכאן המצב יכול להדרדר לחמצת בדם כתוצאה מפירוק שומנים מוגבר, התייבשות החתול ולכן פגיעה בלחץ הדם שלו והדבר יתבטא בירידה בתאבון, הקאות, אפטיה.

לסיכום: הסימנים הקליניים המאפיינים את מחלת הסכרת בראשיתה:

השתנה מרובה ולכן שתייה מרובה, עלייה בתאבון במקביל לירידה במשקל. ישנו מופע נוסף של הסוכרת שאינו נפוץ בחתולים- נראה חולשת רגליים אחוריות (לא הליכה על קצות האצבעות אלא על כל העקב).

סימנים קליניים המאפיינים את המופע הקשה יותר של סוכרת לא מאוזנת הינו אנורקסיה, השתנה מרובה שלא תמיד מלווה בשתייה מרובה, בחילות והקאות,אנורקסיה (חוסר אכילה).

בחתולים הגורמים הנפוצים להתפתחות הסוכרת הינה השמנה הגורמת לדרישה מוגברת של פעילות הלבלב בעקבות צריכת פחמימות מוגזמת וירידה בייצור האינסולין ע”ר “התעייפות” תאי הלבלב,דלקת לבלב (פנקריאטיטיס) ושקיעת עמילואיד בלבלב.

בנוסף בחתולים ישנו מופע של סוכרת זמנית,משמע מופע סוכרתי שנעלם לאחר תקופת טיפול תומך.

האבחון ע”י וטרינר נעשה על-סמך שילוב של הסימנים הקליניים+מדידת רמות סוכר גבוהות בדם ובשתן. הרבה פעמים נראה גם מופע של דלקת בדרכי השתן.

הטיפול במחלה הינו שילוב של מ”ס פקטורים-תזונה מותאמת של מזון עשיר בסיבים ודל בפחמימות, שמירה על רמת פעילות גופנית תקינה לצורך זרימת דם טובה וספיגה טובה של אינסולין לתאים בנוסף לכך שהשמנה כאמור “מעייפת” את תאי הלבלב וגורמת לירידה בייצורו, והגורם השלישי החשוב הוא מתן יומי/דו יומי של אינסולין כשישנם מצבים בהם שמירה על 2 הפקטורים הראשונים תתרום לכך שלא יהיה צורך במתן אינסולין לכל החיים.

ישנה חשיבות על שמירת אורח חיים נטול סטרס עד כמה שאפשר, מתן ארוחות בזמנים קבועים כשהארוחה ניתנת כחצי שעה לפני מתן האינסולין.

ישנם מ”ס סוגים של אינסולין לחתולים כשאת הסוג והמינון יש להתאים באופן פרטני לחתול תוך שינוי הכמות הניתנת לפי ממצאי ניטור גלוקוז בדם בתחילת הטיפול ובאינטרבלים גדולים יותר עם המשך הטיפול (עקומת גלוקוז).

הצלחת הטיפול בחתול סוכרתי מבוססת על שיתוף פעולה הדוק בין השילוש- מטופל,לקוח,וטרינר.

יש לבחור את האינסולין המתאים,להסביר ולהראות לבעלים את צורת מתן האינסולין,

למתן האינסולין יש מ”ס דגשים חשובים:

לוודא שהאינסולין בתוקף

חשוב שישמר בקירור

אין לנער לפני שימוש אך יש לערבבו קלות תוך חימום ידני של הבקבוקון,

יש לשאוב את הנפח הרצוי ללא מהילתו.

אין לשנות מינון אינסולין ללא התייעצות עם וטרינר למעט במצבים בהם החתול לא רוצה לאכול או מקיא.

במידה והחתול נראה חלש או מתעוות ייתכן ומדובר במתן יתר של אינסולין הגרם לתת-סוכר (היפוגליצמיה), במצב זה ניתן למרוח בחניכיים תמיסת סוכר וליצור קשר מיידי עם הוטרינר.

מומלץ לנטר גלוקוז באמצעות סטיק שתן כשהמצב האופטימלי הינו רמות של TRACE בשתן, במידה ובסטיק נצפו קטונים משמע החתול נמצא בסכנת חיים ויש ליצור קשר באופן חרומי לוטרינר!!!